קנר נ' פלאפון תקשורת בע"מ

פסק דין

בפני תביעה במסגרתה עותרת התובעת לתשלום פיצוי בהתאם לסעיף 31 א' לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א – 1981.

1.לטענת התובעת ביום 13.1.10 , ביקשה לנתק את קו הטלפון הסלולארי שהיה ברשותה, מאת הנתבעת וזאת עם סיום התחייבותה. נציגת הנתבעת אשר השיבה לפנייתה אמרה לה שאין באפשרותה לנתקה לאלתר הואיל והדבר לא מצוי בסמכותה, וכי יעמדו איתה בקשר ביום למחרת. התובעת הודיעה, כי ביום המחרת היא עובדת, ומשכך לא תוכל לענות לטלפון, וכן הבהירה, כי בהתאם לדין, על הנתבעת לנתקה תוך 3 ימים, ואם לא תעשה זאת תעמוד על תביעה בסך 10,000 ₪ כפיצוי בגין כך. ביום 5.2.10, התברר לתובעת כי הקו עדיין פעיל, היא פנתה אל הנתבעת והועברה למוקד ואולם השיחה נותקה. ביום 9.3.10, ולאחר שהתובעת פנתה לאמון הציבור, היא נענתה ע"י הנתבעת כי הקו נותק וכי תקבל החזר של הכסף ממועד הבקשה הראשונית לניתוק. למרות האמור לא זאת בלבד שהתובעת לא זוכתה אלא שהיא אף חויבה בסך נוסף של 191 ₪ ומשכך פנתה שוב ביום 7.4.10, בנוגע לחיוב. במענה לפנייתה הוסבר לה כי מדובר בחיוב עתידי בגין המכשיר, והיא השיבה כי מדובר בהפרת ההסכמה בין הצדדים הואיל ובגין המכשיר היא זכאית לחיוב לשיעורין לתקופה של 36 חודשים.

לאור פנייתה הושב לה הסכום המלא רק ביום 21.4.10. משכך תובעת התובעת פיצוי בגין עוגמת הנפש הנובעת ממחדל הנתבעת מניתוקה המיידי.

2.הנתבעת מודה כי התובעת אמנם פנתה ביום 13.1.10, ואולם לטענתה על מנת לבצע ניתוק יש להקריא לתובעת מספר הודעות הקשורות בכך שהניתוק סופי והמשמעויות הנובעות מכך. נציגת השירות אשר טיפלה בתובעת לא הייתה מוסמכת לעשות כך ומשכך נעשו נסיונות לעמוד עם התובעת בקשר ביום 14.1.10, וכן הושארו לה הודעות בנושא.

לטענת הנתבעת הקו נותק כבר ביום 4.3.10, ועוד טרם הגשת התביעה והזיכוי בוצע ביום 22.3.10, ואולם הואיל ובוצע בכרטיס אשראי ראתה אותו התובעת רק ביום 21.4.10.

3.פיצוי בגין עוגמת נפש ככלל מסור לשיקול דעתו של ביהמ"ש. כך גם הדבר בנוגע לפיצוי בהתאם לסעיף 31א' לחוק הגנת הצרכן. בבואי לפסוק פיצוי כאמור שומא עלי לשקול את נסיבות המקרה. לעניין זה , מחד, לחובתה של הנתבעת עומדות העובדות כדלקמן - התובעת אומנם לא נותקה בתוך 3 ימי עסקים , המשיכו לחייבה למרות הודעת הניתוק פעמיים, וכן לא השיבו לה את סכומי החיוב אלא לאחר פניותיה בנושא. מאידך, לטובתה של הנתבעת אציין כי אומנם הנתבעת ניסתה לעמוד בקשר עם התובעת ביום 14.1.10, וכן השיבה לה את הסכומים וניתקה אותה עוד טרם הגשת התביעה לביהמ"ש.

בשוקלי את העובדות לכאן ולכאן הנני אומדת את סכום הפיצוי כאמור, על סך של 750 ₪.

4.סוף דבר התביעה מתקבלת , הנתבעת תשלם לתובעת סך של 750 ₪ וזאת בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל. לאחר ששקלתי לא מצאתי ליתן צו להוצאות.

5.רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מהיום.

ניתנה והודעה היום כ"ג כסלו תשע"א, 30/11/2010 במעמד הנוכחים.

לימור ביבי-ממן, שופטת

הוקלד על ידי: גלי רובין התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: